כתבו עלינו

 ירחון BIGTIME , גליון דצמבר 2007, פוריה גל

שלום הגליל

בית שלום, אחוזה בת 13 סוויטות במטולה, תציע לכם בילוי מפנק, עוגת תפוחים בלתי נשכחת והצצה אל מטעי דובדבנים
צפונה צפונה מכאן, שני מטרים מהאקס אימפריה של נסראללה, שוכן אחד הצימרים היותר קסומים שאפשר למצוא בארץ, ובוודאי בגליל. בית שלום במטולה הוא למעשה לא בית אלא אחוזה גלילית - שטח עצום שמכיל 13 סוויטות, מטעי דובדבנים ועצי פרי, פינות מרגוע, ג'קוזי בחצר, מזרקה עם יונים מפוסלות וחדרי ספא פרטיים. הכל בנוי מאבן עתיקה בת יותר מ-100 שנה ועטוף בנוף צפוני בהיר, עם סייד-קיק של החרמון ברקע.

הגענו לשם ביום שישי בצהריים ונפרדנו מהאזור למחרת, שעות ארוכות אחרי התכנון המקורי. אפילו אני, שמחשיבה את עצמי לגלילית מקורית, לפחות מבחינת שורשיי, מודה שהופתעתי מהסטנדרטים הגבוהים שיש לאזור להציע, גם בבית שלום וגם מחוצה לו. האבן העתיקה אמנם העניקה הילה היסטורית-חלוצית לכל צעד שצעדנו, אלא שבכל מה שנוגע לעיצוב, לשירות, למטבח ולפינוקי הגוף והנפש -  אין שם שום דבר חלוצי, והכל בסטנדרט הגבוה והמעודכן ביותר.

הסוויטות עצמן, המסעדה, הלובי וחדר הכנסים מעוצבים באופן מרהיב, והצליחו לסחוט מאיתנו קריאות התפעלות על גבול ההיסטריה. כמעט כל פריט שמבטנו נח עליו במתחם העצום של בית שלום -  מנורות הוויטראז' שיובאו מקשמיר, או המראה שיובאה ממרוקו, השוכנת בתוך מסגרת כסף מרוקע ומשובצת אבנים -  גרר שאלות שלנו בנוסח מה זה ומאיפה זה, עד שחשתי בלבי רחמים קלים על בעלת הבית, מרים הוד, שלא רק ששמחה לענות, אלא גם הציעה להראות עוד. בכלל, ייאמר לזכותה שהיא הוכיחה יכולות מופלגות לסבול אותי ולענות לשאלותיי במשך זמן, עניין לא פשוט.

בית שלום נקרא בית, אך למעשה מדובר באחוזה. נראה שרק מטעמי צניעות מטולאית בעלי המקום לא קוראים לו "אחוזת שלום" או "מלון בוטיק השלום", דבר ראוי להערכה במיוחד לאור האינפלציה הגואה והקלות הבלתי נסבלת של השימוש בתואר מלון בוטיק, שכבר הפך לסטמפה אוטומטית שכל מלונאי מתחיל מדביק למקום שלו, בלי קשר למה שיש שם באמת.

המבנה הוקם ב-1991 אך באחרונה שופץ ושודרג. אם לדבר רגע קומוניקטית, המקום כולל שמונה סוויטות בגודל 40 מ"ר, מהן שתי יחידות אירוח שמותאמות במיוחד לנכים. מבין 13 הסוויטות יש שתי סוויטות דה לוקס בגודל 60 מ"ר ושלוש סוויטות מפוארות בגודל 70 מ"ר ובהן ג'קוזי פרטי.

הסוויטה רקדה מולנו
אנחנו התארחנו באחת הסוויטות המפוארות, והצלחנו לקרוע את עצמנו מתוכה, בייסורים, רק לטובת מסז' בחדר הטיפולים הסמוך. התחושה היתה של נהנתנות בהתגלמותה הטהורה ביותר (למעט העובדה שנסעתי עם בת דודה שלי, אשה אהובה בזכות עצמה, אבל וויקאנד עם בת דודה הוא עדיין וויקאנד עם בת דודה).

בסוויטה היו חלונות גדולים הצופים אל הר החרמון, מרפסת ותקרת עץ מסיבית משוחזרת ומרשימה ביותר. והיו שם גם תנור קמין חשמלי, רצפת פרקט בגוון חול, כלי ברזל ייחודיים ביופיים ווילונות רכים בצבע ברונזה שצבעם מתחלף (באופן טבעי) לפי האור שמגיע מהחלון. וגם מצעים מפנקים שיובאו ממרוקו, ועליהם עיטורים זהובים ורכים.

הסוויטה רקדה מולנו בגוונים של אדמדם, חום בהיר וכהה, ברונזה וקרם. ואם חייבים להיות פונקציונליים לרגע, אז כן, בסוויטה יש גם ג'קוזי ענקי, גדול הרבה יותר ממה שנתקלנו בו בצימרים ובמלונות אחרים (באמת ענקי. כזה שאם ישכשכו בו שני אוליגרכים משופמים ועתירי ממדים, עדיין יהיה להם מקום להכניס אליו גם כמה דגי זהב. לא ניסינו, אבל זה יכול להתאים יופי לווילונות).

הטלפון הענתיק על השידה, ליקר השזיפים, וילון הברונזה, הנוף מהחלון והמצעים המרוקאיים -  זה אולי נשמע קצת גדוש ועמוס, אבל הכל היה כל כך במינון המדויק. זה משהו שכנראה אי אפשר לזייף אותו -  או שיש את זה או שאין. בבית שלום יש.

הבעלים של בית שלום, מרים וחיים הוד (אתם יכולים לקרוא לו חיימקה), הם בני משפחת פיין המפורסמת, ממייסדי מטולה. חיים הוא כבר דור רביעי או חמישי בארץ, ואפשר להבחין בשורשיות ובחיבור למקום בכל דבר קטן. מי שמתעניין בהיסטוריה יוכל למצוא במקום גם ערך מוסף היסטורי, כמו תיעוד של כל שושלת פיין ותצלומים נדירים מהימים שבהם חלוציות היתה מילה עם הרבה סקס-אפיל. אבל לא חייבים.

מי שעדיין סוחב טראומה מהמורה לשל"ח יוכל לשבת בבר של המקום או במסעדה ולמלא את כרסו בעוגת התפוחים שאופה מרים, על פי מתכון משוחזר מדורי דורות, עם 2 קילו תפוחים מהעצים של מטולה ובצק פריך במקום בצק העלים המסורתי. מדובר בעוגה יוצאת דופן אפילו למיטיבי הלכת של השטרודלים (והיא גם לא שטרודל, כי הבצק פריך). אני לא יודעת מה היא שמה שם -  מרים אומרת שכבר נאלצה לדחות בנימוס הרבה בקשות למתכון -  אבל מה שזה לא יהיה, ברנדי או קינמון (שאגב, מרים הכחישה בתוקף את קיומם), העוגה הזו עולה על סך כל מרכיביה המסתוריים. גם עוגות הגבינה ועוגת ארבע השכבות מבוססות על מתכונים מקוריים וגבינות מתוצרת המקום של בעלי הבית.

טיפולים מפנקים
לבד מהג'קוזי בסוויטות, בית שלום מציע גם ספא וחדרי טיפולים מפנקים. אנחנו שריינו מבעוד מועד את המטפלת אופירה גורדון, גם היא מטולאית שורשית, מהמרכז המקומי לטיפולים הוליסטיים תלתן. אופירה מתמחה בהמון שיטות, ומרגישים די מהר שהיא יודעת את העבודה. בערב הלכנו לאכול בנחלים, מסעדה איטלקית-צרפתית ששוכנת במקום כמעט דמיוני: במפגש הנחלים חצבני, בניאס ודן.

ההבדל היחיד בין נחלים ובין מסעדה תל אביבית טובה הוא שליד השולחנות זורם נחל שוצף. בין המנות המומלצות: רביולי חצילים בקונפי עגבניות ואספרגוס (43 שקל) ומנה מדהימה ורבת תעוזה של פורל נחלים ברוטב ג'ינג'ר, תפוז ופירה בשורש סלרי (99 שקל). בבוקר התעוררנו, ואני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל פשוט היה לנו טוב מדי. ליקר השזיפים והג'קוזי כבר לא יכלו לכסות על ההיפר-אקטיביות שהחלה תובעת את חלקה. השתוקקנו לזוז בטרם ניפול לנהרות הדקדנטיות.

אחרי ארוחת בוקר משובחת, שהתבססה על דברים שחיימקה ומרים מכינים לבד (המון צלוחיות גבינה, כולל גבינה צפתית עם בוטנים! וגם ריבות וזיתים שחורים וירוקים, ועוד דברים טובים), החלטנו לחזור אל המציאות. רצינו קמצוץ מהחיים האמיתיים, לעזאזל. יצאנו לטיול אל הגבול הלבנוני, שמציע הוד לאורחיו, ושמענו, עם האורחים האחרים, הסברים מפורטים על נקודות החיכוך השונות בעודנו מעפילים לתצפיות מרהיבות ביופיין. גולת הכותרת של הסיור היתה הבופור (אושרי כהן בלט בהיעדרו, ונופפנו לשלום לאו"מניקים שמעבר לגדר).

אלא שהמגע הישיר עם המציאות, עם גבול לבנון ועם זיכרונות המלחמה (שיהיה ברור, זה היה לגמרי מבחירה) העמיס מעט על הנהנתנות שלנו. כדי להירגע, נסענו לספא פסטורל בכפר בלום, מבנה בן שנה שמאובזר היטב בשלל אטרקציות מבוססות מים (ובהן חמאם טורקי, סאונה וגם מערת גשם עם שטיפות מכל הכיוונים, כיורי רפלקסולוגיה ועוד). המקום מציע מגוון טיפולים   מסז' שבדי, ארומתרפיה, אבנים חמות, אירוודה, שיאצו, רפלקסולוגיה ועוד המון סוגים. המחירים נעים בין 250 ל-270 שקל ל-40 דקות, ויש גם אפשרות ל-70 דקות או לטיפולים זוגיים.

כשהתגלגלנו דרומה חזרה היינו מלאי הודיה לאלוהי הצימרים והסוויטות, לגורלנו ששפר הפעם ולבני הזוג הוד. הוויקאנד הגלילי השכיח מאיתנו לא רק את מוראות המלחמה האחרונה, אלא גם את עצם הידיעה שיש מלחמות בעולם.

 

* הערה: לאחר שידרוג המקום, על מנת לדייק בהגדרה, הוחלט להוסיף לשם "בית שלום" את המינוח
  "מלון בוטיק במטולה". המילה "בית" נותרה כשהיתה.