כתבו עלינו

מורן קדוסי, אתר SALOONA, מאי 2014

בבית חלומותי אשר במטולה

הנסיעה מתל אביב למטולה אורכת לא יותר משעתיים וחצי. איכשהו היה תקוע לי בראש שלוקח איזה ארבע שעות-נצח להגיע עד לגדר הטובה, אולי באשמת האוטובוסים האיטיים של טיולי בית הספר (תמיד מישהי הייתה צריכה לשירותים, תמיד מישהו הקיא ביסלי). אבל אחרי נסיעה קלילה, שכללה גם עצירה בחוות התבלינים בבית לחם הגלילית יחד עם כל עמישראל, הגענו לבית חלומותיי אשר במטולה – “בית שלום”. זה לא עוד צימר קטנטן מעץ בחצר האחורית של וילה משפחתית, גם לא אחוזת צימרים ענקית עם פיסת דשא משותפת שעליה חולשת חוליית ילדים עם רובי מים – אלא מלון בוטיק שנמצא בבית עתיק משופץ ברחובה הראשי של המושבה מטולה.

 בית שלום” הוא גן העדן הישראלי האבוד. מקום שמשמר את ההיסטוריה העברית המפוארת של הגליל העליון ומחבר אליה את הקידמה המפנקת של ארץ הצימרים. השימור הוא ערך ב”בית שלום”, והוא ניכר בכל פינה – בבית העתיק והמשופץ בו שוכנות הסוויטות היפות רחבות הידיים, בגלריית האמנות של המקום שבה מוקדשת פינה מיוחדת לעץ השורשים המשפחתי ולסיפוריו, בתפריט המסעדה שממנו תוכלו להזמין את העוגות שהמתכונים שלהן עוברים מדור לדור, אפילו מעצי הערבה הבוכייה ומהצמחייה המפותחת הסובבת את הבית שמעניקים תחושה של חיבור אמיתי לאדמה. יש שלושה אנשים שאתם צריכים לפגוש במקום: את הבעלים והמייסדים – מרים וחיים הוד-פיין, שהופכים את המקום למה שהוא ואת יורם רביבו, שמנהל יחד עם מרים את המקום, מארח למופת עם ידי זהב ולב ענק. יותר מהכל, זה מקום של אנשים וזה הכיף האמיתי – לשבת ולדבר איתם בארוחת הבוקר, לקחת מהם המלצות לטיולים באזור, לנסות לדלות ממרים את המתכון הסודי של עוגת התפוחים (לא הצלחתי) או לתפוס את חיים חוזר מהמטעים עם אפרסקים בשלים לריבה

 

כאמור, לא הייתי במטולה כבר שנים. זכרתי במעומעם שיש בה בתים ציוריים מלאים בירוק, אבל למושבה כזו יפהפייה לא הייתי מוכנה. הגענו באחת התקופות היפות של השנה – תחילתו של הקיץ, כשבמהלך היום אפשר ליהנות עוד מהירוק אבל גם מהשמש החמימה, ופרפרים מסתחררים סביבך לאן שאת לא הולכת. בערב נושבת רוח קרירה בין ההרים לואדי. ושקט מאוד. בית שלום יושב על נחלה נכבדת (לתושביה הוותיקים של העיר אין “בית”, יש להם “נחלה”, יש להם מורשת). המלון והמסעדה פונים לרחוב הראשי של מטולה, שתיירים מעטים מטיילים בו בעצלתיים או אוכלים באחת המסעדות. מאחורי הבית משתרע השטח הפרטי של המשפחה, שכולל גם מטע דובדבנים וגינת ירק צנוע. כשיושבים בחצר על אחד מספסלי העץ, משקיפים על נחל עיון. אפשר את זה ביותר פסטורלי?

 

 ארוחת הבוקר הנהדרת כלולה במחיר. עיניכם הרואות, יש הכל מהכל – גבינות שמכינים במקום, דגים כבושים ביד אמן, אפילו איקרה ביתית עדינה (הסוד הוא להוסיף לה רסק תפוחים, מרים מספרת), ריבות ביתיות המופקות מפירות המטעים (תפוחים, שזיפים, אפרסקים, דובדבנים), לחמים, ביצים, ירקות, קפה, מיץ תפוזים ותה צמחים. הבשורות הטובות – גם אם אתם צמחוניים או טבעוניים או כפופים לאיזשהו ניסוי נטורופתי מופרע, ב”בית שלום” יסדרו אתכם עם כל טוב הארץ, במסגרת מה שמותר. וכן, יש להם חלב סויה.

 

מה שבשום פנים ואופן אסור לכם לפספס, ולא משנה איזה רופא יכעס למחרת או לאיזה ג’ינס אתן מתכננות להיכנס – הוא עוגת התפוחים של סבתא על פי מתכון בן 100 שנה. אלוהים עדי שדיברתי על עוגת התפוחים הזו עוד שבועיים לאחר מכן. בשביל העוגה לבדה שווה לשבור כמה עקרונות תזונתיים: חמה, מפנקת, עם תפוחים טריים שנקטפו במטע המשפחתי, בצק פריך מלמעלה, כדור גלידה בצד. מדהים כמה שזה טעים.

 

 העוגה היא לא יצירת האמנות היחידה של מרים. כל עיצוב המקום הוא פרי ידיה הטובות והמסעדה והמלון מרוצפים במנורות פסיפס מדהימות (ראו תמונה), שולחנות שהוזמנו ממרוקו, פריטי טקסטיל ייחודיים ועבודות רקמה שלה.

 

על הבר – שיכר השזיפים הביתי שמופק במקום. כל כך איש תחת גפנו ותחת שזיפו.

 

 מימין למכונת הזמן – הריבות הביתיות ושמן הזית של “בית שלום".

 

 בתמונה הזו: תקריב לעבודות האמנות של מרים הוד, ריקמה עדינה עדינה לפרטי פרטים, בעיקר של טבע ובתים – רקפות (לצד השיר “רקפת”), מטעים בשלכת, שדות פרחוניים ומה לא. הפתיחה הרשמית של גלרית “בית שלום תתקיים בחג השבועות במסגרת פסטיבל המשוררים ה-17 במטולה - שווה מאוד לקפוץ!

 

 זוהי כבר גינת התבלינים הירוקה שמאחורי מלון הבוטיק. נענע, מרווה, בזיליקום, זעתר, מנטה, לואיזה – כל מה שטוב ימצא את דרכו אל קנקן התה או אל הצלחת שלכם

הנה גם עץ הדובדבנים שמאחורי הסוויטות. הושט ידך וגע בהם לפני שהציפורים יאכלו אותם (דובדבנים אורגניים, כן). משמאל – אני בחברתו של אפרסק בשל ומתוק. טעם גן עדן

 

צילומים: לירז פנק, אורן שלו, ובאדיבות בית שלום

* הכותבת הייתה אורחת מלון בית שלום.